<h1>צרור החיים הדרך השני סימן א'</h1>
<h2>דף קה.</h2>
אמרו בברכות פרק אלו דברים (נ"ג, ב') והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא כ') והתקדשתם, אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים. וכל זה אסמכתא דרבנן הוא, דהא אמרינן בחולין פרק כל הבשר מים ראשונים מצוה, כדאמרי' מצוה לשמוע דברי חכמים פי' מצוה לשמוע דברי חכמים שתקנוה משום סרך תרומה. והואיל מצוה, בעי לברוכי על נטילת ידים. מים אחרונים חובה פי' חובת הגוף משום מלח סדומית שמסמא את העינים. והילכך על מים אחרונים לא בעי ברכה, דאין מברכין על דבר שהוא חובת הגוף, ומכל מקום כתב הראב"ד דאפילו במים אחרונים בעי ברכה, המברך ברכת המזון נוטל ידיו ומברך, והברכה על רחיצת ידים. והטעם שאינם צריכים כלים כמו שאכתוב בע"ה. ומלח סדומית אמרו בתוספות [נ"א בתוספתא] כי עכשיו אינו מצוי ואינם נוטלים למים אחרונים. ואחר כך אכתוב דין מים אחרונים בע"ה. והמברך באיזה דבר הוא צריך ליטול ידיו.
